פסק-דין בתיק ת"א 50003-10-10

הקדמה         

1.         עסקינן בבקשה למחיקה על הסף.

2.         התובעת הינה חברה בע"מ המחזיקה בנכס בקניון בילו (להלן: "הקניון") ומפעילה בו חנות לממכר בגדים (להלן: "החנות"). הקניון ממוקם בתחום שיפוטה של הנתבעת (להלן: "העירייה").

3.         בתביעתה טענה התובעת כי חוייבה משך שנים רבות בתשלום ארנונה גבוה מזה שהיה עליה לשלם, שכן העירייה טעתה וחישבה את שטח כל החנות כשטח עיקרי, למרות שהיה עליה לחשב חלק ממנו כ"מחסנים" המחוייבים בארנונה בשיעור מופחת לעומת השטח העיקרי. לאחר בדיקה שביצעה חברה מקצועית עבור התובעת, הגישה התובעת השגה ב-31.8.09 וחיובי הארנונה תוקנו על ידי העירייה באופן שחלק מהנכס סווג כ"מחסנים" וזאת בתחולה מ-1.9.09. לאחר מכן הגישה התובעת תביעה זו על סך של כ-214,000 ש"ח להשבת הסכומים ששולמו על ידה לטענתה ביתר מ-1.1.2003 ועד 31.8.2009, תוך שהיא טוענת גם להתרשלות של העירייה.

4.         העירייה הכחישה בכתב הגנתה את טענות ההתרשלות, כמו גם את הטענה כי חיובה היה שגוי, וטענה כי תיקון חיוב הארנונה נעשה לפנים משורת הדין, וכי חיובי הארנונה היו נכונים וללא כל טעות. העירייה הוסיפה וטענה טענות נוספות ששימשו בסיס להגשת בקשתה למחיקה על הסף.

טענות העירייה בבקשתה

5.         הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה למנהל הארנונה ולוועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, המוסמכים לדון בטענות לגבי סיווג הנכס.

6.         קיים מעשה בית דין לגבי חיובי הארנונה נשוא התביעה, שכן שומות הארנונה הפכו חלוטות, משלא הוגשה השגה עליהן.

7.         קיים שיהוי בהגשת התביעה.

8.         התנאים המקדמיים לתביעת השבה לא התקיימו בענייננו, שכן אין כל התרשלות של העירייה.

טענות התובעת

9.         הסמכות העניינית לדון בתביעת ההשבה מסורה לבית משפט זה נוכח הסעד הנתבע, ואין סמכות למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדון בתביעת השבה.

10.        גם כאשר התובעת לא הגישה השגות ועררים משך שנים על חיובי הארנונה שנשלחו לה, רשאית היא להגיש תביעה לבית משפט אזרחי, אם עילת התביעה מבוססת, בין היתר, על התרשלות העירייה.

11.        אין לקבל את טענת השיהוי הנטענת על ידי העירייה.

12.        התקיימו התנאים להגשת תביעת השבה.

דיון והכרעה

13.        סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: " חוק הערר"), קובע כדלקמן:

"(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: